מזונות ילדים קטינים

מזונות הוא תשלום אותו חב ההורה הלא משמורן על הילד (לרוב זה יהא האבא) להורה המשמורן וזאת לטובת כיסוי הצרכים ההכרחיים אותו נדרש ההורה המשמורן להוציא על הילד לרבות מזון, ביגוד, מדור, מחצית הוצאות רפואיות חריגות ועוד.

סוגיית המזונות עולה בעת פרידת בני זוג (נישואין ולא נישואין), אולם גם במקרה של הורות ללא מערכת יחסים קודמת ישנה חובת תשלום מזונות על ילד.

סוגיית מזונות הילדים חלה עפ”י הוראות הדין האישי של בני הזוג, ז”א בני זוג יהודים יחול עליהם הוראות הדין העברי הדין הישראלי, בני זוג מוסלמים יחול עליהם הוראות הדין העותמאני, בני זוג חסרי דת יחול עליהם הדין האזרחי וכיו”ב.

כאמור, בני זוג יהודים חל עליהם הדין האישי (הדין העברי), דין זה מטיל חבות בלעדית על האבא לתשלום מזונות עבור צרכיו
ההכרחיים של ילדיו עד גיל 15 וזאת ללא כל התחשבות ביכולת הכלכלית של האב.

יצוין, כי מגיל 6 ועד גיל 15, מטילים חבות על שני ההורים לתשלום המזונות בעבור המזונות הנוספים של הילד מעבר לצרכיו ההכרחיים אותם חב האב, (הוצאות חינוך, בילויים, חופשות, מתנות, חוגים וכיו”ב), ז”א האם תשתתף בתשלום המזונות עבור הילד אך ורק בעבור המזונות הנוספים מעבר לצרכים ההכרחיים של הילד.

מגיל 15 עד גיל 18, תשלום המזונות נחשב מדין צדקה, דהיינו חיוב המזונות יעשה בהתאם להכנסות של שני בני הזוג.

מגיל 18 ועד לסיום השירות הצבאי, הפסיקה קבעה, כי האב יישא בשליש מהתשלום המזונות שנקבע או שהוסכם ע”י בני הזוג.

הסמכות העניינית לדון בתביעת מזונות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ובתנאים מסוימים נתונה הסמכות גם לבית דין הרבני.

במידה ויש הסכמה בין ההורים בעניין סך המזונות, אין צורך להגיש תביעה למזונות אלא ניתן לעגן את ההסכמות בהסכם שיאושר בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה.

כשמונחת בפני בית המשפט תביעת מזונות, עליו לקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים: רמת החיים של הילד טרם פרידת ההורים, גיל הילד, צרכיו של הילד (הכרחיים ולא הכרחיים) מצב בריאותו של הילד, משכורתו של האב, יכולת השתכרותו של האב, משכורתה של האם.

ההלכה הרווחת בבתי המשפט, כי סך המזונות ההכרחיים המינימליים שעל האב לשאת הוא 1,250 ש”ח, חשוב לציין, כי בשנים האחרונות ישנה מגמה בפסיקה לפסוק מזונות הכרחיים מעל המצוין, כאשר הסכומים שנפסקים לרוב צמודים למדד המחירים לצרכן.

יתרה מכך, האב חב גם בתשלום דמי מדור עבור ילדיו, ההלכה שנקבעה בפסיקה הינה, כי בעבור ילד אחד האב ישלם סך של 30% מדמי שכירות, עבור שני ילדים ישלם האב 40%, ובעבור שלושה ילדים ומעלה ישלם האב 50%.

חשוב לדעת, פסיקה של בית המשפט בעניין המזונות לעולם אינה סופית, בין שהיא נקבעה בהסכמת הצדדים ובין שמדובר בפסיקה של בית המשפט, שכן לכל אחד מן ההורים ישנה הזכות לעתור בתביעה לשינוי סך המזונות (להגדלה או להקטנה), ככל שיש שינוי נסיבות מהותי הן במצבו של הילד הן ביכולת הכלכלית של האב ו/או האם.

חשוב לדעת, במצב שבו האב לא משלם את סך המזונות שסוכם עליו או שנפסק ע”י בית המשפט, האם יכולה לפתוח תיק בהוצל”פ מזונות לגבות את מזונות הילד.

במידה והאם לא מצליחה לגבות את המזונות בהוצל”פ (לאב אין רכוש ואין כל יכולת כלכלית לשלם), ניתן לקבל את המזונות מהמוסד לביטוח הלאומי שיעביר לאם סכומים מינימליים בהתאם לקריטריונים של המוסד לביטוח הלאומי ולא בהתאם לפסיקת בית המשפט או לסכום שסוכם בין ההורים.

בשנים האחרונות אנו עדים בעניין מזונות קטינים, כי ישנה מגמה ליצור יותר שיווין בין שני ההורים. זה החל בשנת 2005, כאשר ועדת שיפמן שהוקמה ע”י שר המשפטים דאז חיים רמון, גיבשה נוסחה בנוגע לתשלום מזונות ילדים לפיה יילקח בחשבון הכנסות של כל אחד מן ההורים וכן חלוקת הזמנים אשר מתקיימת בין ההורים מתוך נקודת מוצא כי שני ההורים יישאו באחריות משותפת כלכלית וטיפולית כלפי ילדיהם וכן מפסיקות בתי המשפט בנוגע למשמורת משותפת בין ההורים על הילדים ואת ההשלכות לכך בתשלום דמי המזונות.

לסיכום הדברים- בשל העובדה, כי החוק לא קובע נוסחה מדויקת לתשלום המזונות, ישנו פער רחב בין פסיקות בתי המשפט לענייני משפחה השונים ובין שופט אחד למשנהו, ועל כן בהליך המזונות ישנו צורך בליווי של עו”ד המתמחה בתחום אשר ידאג לאינטרסים שלכם לטובת הגעה לתוצאה הרצויה בתשלום דמי המזונות.